לאחר שבעת ימי אבל ושכול -
שבעה שישבתי על אונס הנשי הקולקטיבי על רבדיו
הווסת שלי הפציעה הערב,
באיחור של שבוע, שעת זריחת הירח
בין השמשות
בין א׳ לב׳ חשוון תשפ״ד
מולד ירח
חשוך בחוץ, אך הלבנה כבר נראית דק דק
חודש מר חשוון
חודש ללא חגים
חודש של זריחה איטית, סמיכה, דביקה, עמומה, בתוך המחשכים
מתחת לאדמה, היכנשהוא, יש זרע חי כעת
סולל דרכו אל פני השטח , סבלן, עיקש
תבונה של שיקמה מפוארת כבר טמונה בו
מוזן מהאדמה,
משורשיהם של שאר עצי היער
מהפטריות
מוזן ממה וממי שכבר מת
יודע שהם ערבים זה לזה
יום יבוא ויזין זרע אחר מעצם היותו
מי יתן ווסת זו
תווסת את מאזן השכול, האימה והסבל
של בני ובנות עמי, של אויביו, ושל שאר היצורים החיים
מי יתן ווסת זו
תנקז אל האדמה את האשליות כולן
את הדמיונות כולן
את המלחמות כולן
מי יתן ווסת זו תזין את האדמה הבוכיה
תנחם אותה
בדם של חיים
של אפשרות
של תקוה
תשאיר אותנו, אחים ואחיות
מתבוננים ומתבוננות בעיניים
פגיעים ופגועות
נוכחים ונוכחות
דוממים ודוממות
מתמלאות ומתרוקנות
בצללים ובמאורות
בענווה
בדיוק
כמו הלבנה
מי יתן ועד ר״ח כסלו
חודש המאורות
נדע כולנו לפחות מעט יותר אור
(נכתב שבוע לאחר האסון של השביעי באוקטובר)
Comments